אני רוצה להגיד לכל צעיר שמתחיל את התוכנית שיבוא בראש פתוח שלא יהיה מקובע. שייתן אמון במלווים (למרות שאני יודע שזה קשה על ההתחלה) שיהיה יותר מעורב בפעילויות של למרחב גם הקבוצתיות וגם הקהילתיות. שיכיר יותר חברים בלמרחב ואז הם הם ירגישו יותר בנוח להגיע לשם ולהיות יותר מעורבים ברוב

התכנית ייצבה אותי ואיפשרה לי להאמין באנשים. יש לי הערכה מיוחדת ואמון באוזן קשבת של בן אדם. ברגע שהרגשתי והפנמתי שיש מאחורי "גב" היה לי יותר ביטחון לקבל החלטות. החרדות שלי התמתנו ויכולתי להתפנות נפשית לנסות לעצב את הקריירה שלי ולבחור בדרכים שרציתי בהן. קשה להמחיש לאחרים את התכנית ואת

התקופה בלמרחב שינתה לי את כל תפיסת העולם והפכה אותי לאופטימיסטית חסרת תקנה. הידיעה שיש מקום שכולו טוב בעולם הזה, שיש אנשים שרוצים להפוך את העולם ליותר טוב היתה בשבילי משנה חיים.

אולי זה ישמע קלישאתי ובטח רובנו אם לא כולנו עונים באותה התשובה הפשוטה. למרחב בשבילי זה בית. המקום בו אפשר להביא את הלב והראש כפי שהם, בלי תחושה של בושה או פחד מכך שישפטו אותי.

חוג אחד הוביל לפעילות אחרת, ואיכשהו מצאתי את עצמי מגיע כמעט 3 פעמים בשבוע מבחירה למקום שאיפשר לי לצמוח. יום יבוא ותהיו גדולים ותגלו שמתנה כמו "למרחב" לא הרבה אנשים מקבלים.

כשאומרים לי את המילה למרחב אני רואה בעיני רוחי את הבית הגדול והיפיפה בלב הפרדסים בהוד השרון, ובאותה נשימה הדמות של שולה היקרה והחיוך החם שלה עולה לראשי וכל החברים שהפכו באמת באמת, בלי קלישאה, למשפחה.

למרחב בשבילי זו זכייה במפעל הפיס, זאת הזדמנות שאסור לפספס. למרחב זאת משפחה אחת גדולה שיודעת רק לתת ולהעניק, לחבק ולאהוב , ללוות ולכוון והכי חשוב מקבלת אותך כפי