יוצאים למרחב

הזמן המירבי לשהותו של הצעיר בתכנית נקבע לעשר שנים. הרציונל העומד מאחורי קביעה זו הוא הרצון לעבור תהליך עומק שמכיל את כל תחומי חייו של הצעיר. בשנות ה-20 צעירים וצעירות נדרשים לשלל משימות התפתחותיות למשל: בשנה ראשונה שלאחר השחרור, הצעיר עסוק בהתארגנות, בהשלמת/תיקון בגרויות, במבחנים הפסיכומטריים, במכינה. לאחר מכן, 3 שנים של לימודים אקדמאיים (או הכשרה מקצועית בזמן קצר יותר) ולאחר מכן של כניסה למעגל העבודה.

מבחינת מצבו האישי של הצעיר, יכולותיו ומוכנותו לצאת למרחב, התכנית מתכווננת לכך שהצעיר יגיע לעצמאות אישית, כלכלית וחברתית או ישפר מאד את כישוריו ויכולותיו בתחומים אלה.

הצעיר יסיים את לימודיו (או יהיה לקראת סיומם); יוכל לפרנס את עצמו; תהיה לו יכולת לתכנן תקציב ולעמוד בו, יכולת לתכנן זמן ולקבל החלטות עפ"י סדרי עדיפויות; תהיינה לו מיומנויות תקשורת בין-אישית ויכולת להיעזר; יהיה אחראי ומסוגל להתמודד במצבי לחץ; ידע לצרוך שירותים ולפנות למקורות תמיכה; יהיה מרושת חברתית ותורם לקהילה.

כשנה לפני היציאה הנצפית למרחב, נבנית עם הצעיר תכנית לקראת הפרידה מהתכנית (הכנה, נושאים מועדפים לעבודה וכו'). במהלך השנה האחרונה, עובדים המלווה והצעיר על תהליך הפרידה ומעבדים את הפרידה מכל ההיבטים. 

לאחר היציאה למרחב, נשמר הקשר עם הצעיר:  הוא מצטרף הצעיר לקהילת הבוגרים של למרחב הכוללת מרחב בוגרים דיגיטלי פעיל וזכאי לליווי ממוקד של רכזת בוגרים בכל בית.הוא מוזמן לאירועים ב"למרחב" ("יום למרחב"); וניתנת לו אפשרות לייעוץ ממוקד ולהתנדבות במסגרת התכנית. במקרים מסוימים, כאשר נוצר חיבור ייחודי בין הצעיר למלווה, נשמר הקשר גם בימי הולדת, באירועים ובחגים.