למרחב בשבילי…
אולי זה ישמע קלישאתי ובטח רובנו אם לא כולנו עונים באותה התשובה הפשוטה. בית. המקום בו אפשר להביא את הלב והראש כפי שהם, בלי תחושה של בושה או פחד מכך שישפטו אותי.
איך הגעת ללמרחב? מה הזכרון הראשון שלך מהתכנית?
עינת וגר, עו"סית שליוותה אותי במסגרת עמותת עלם, הציעה לי ללכת להתעניין בתכנית. אז, לא לגמרי היה ברור לי מה ואיך התכנית תשנה את החיים שלי. יש לי המון זכרונות מהתכנית, אני ממש יכולה לנהל ערוץ טלוויזיה בתוך הראש שלי, לשבת עם כוס קפה וטימטם ולהתרפק על הזיכרונות הבלתי נשכחים והמשמעותיים שעיצבו אותי, בכל זאת 8 שנים זה לא בא ברגל.
אבל אם בכל זאת נתייחס לזכרון הראשון, זה הראיונות קבלה של התכנית שעשיתי בסוף כיתה י"א. מאחר ואי אפשר להסביר במילים מזה למרחב באמת ובמה זוכה מי שמתקבל, התקשיתי להתחבר לתהליך הקבלה, אבל הספיקה שולה (מוזס) אחת כדי להגיע ללב שלי בכמה דקות בודדות בהם ערכה איתנו שיחה קצרה. מאותו הרגע היה לי ברור שיש לי 2 אפשרויות: או שאני מתקבלת או שאני מתקבלת, כלומר אין אפשרות אחרת.
איזו חוויה משמעותית את/ה זוכר מהתקופה ?
התקופה שסיימתי י"ב ועזבתי את הפנימייה. ביום אחד הייתי צריכה להיות אדון לעצמי, פשוטו כמשמעו. לצאת מהחממה לעולם הגדול, בלי כלים אובייקטיבים להתמודד עם כל מה שנדרש. הייתי מבועתת. למזלי עברתי להוד השרון, לדירת הצעירים של למרחב, עד לתחילת השנת שירות והייתי קרובה פיזית ללמרחב. השלושה חודשים הראשונים היו קשיים רגשית באופן בלתי נסבל. למרחב ונועה גוטר, המלווה היו המקום היציב והבטוח היחיד שהיה לי אז. נועה שמרה איתי על קשר במהלך השבוע מעבר למפגשים הפרטניים שהיו לנו, התקשרה לשאול מה שלומי אחת לכמה ימים, זה הצליח להפיג לרגעים את תחושת הבדידות והפחד שהתמודדתי איתם בימים ההם.
מה קיבלת מהתהליך בלמרחב?
מה לא!? את עצמי בדגם משופר יותר.
זה קרה בעיקר בזכות המפגשים הפרטניים. בשנים האחרונות שלי בלמרחב ליוותה אותי חגית סבג, זאת גם הייתה התקופה שכבר השתחררתי מהצבא. לצד התהליכים הקונקרטים בנושא השכלה, התפתחה אצלי גם איזה שהיא מחויבות להתבונן בעצמי ברובד עמוק יותר, לתת לפחדים והשדים שלי מקום, להבין מה מפעיל ומנהל אותי לטוב ולרע, כל אלו ועוד אפשרו לי להשיג מטרה אחרי מטרה. היום יש לי את הכלים לנהל את השיח הזה עם עצמי או עם הקרובים אלי, וכך להמשיך לטפס מעלה מעלה.
מעבר לכך, זכיתי בחברים. חברי נפש. כאלו שגם אם אני לא נמצאת איתם בקשר על בסיס קבוע, הלב נפתח אליהם מיד כשהעיניים נפגשות.
איפה אתה היום (גיל, מצב משפחתי , מה עושה בחיים)?
בת 29 ממש בעוד כמה שבועות. נשואה לאבי, האדם הכי מבריק, מצחיק ואוהב שהכרתי אי פעם. אנחנו גרים בלוד יחד עם לאקי הכלב האהוב שלנו. סיימתי לפני שנה וחצי תואר שני בעבודה סוציאלית. עובדת כיום כשנתיים באגף הרווחה בלוד, מרכזת את תכניות הטיפול לצעירים בסיכון, במסגרת תכנית יתד. יש לי את הזכות ללוות צעירים ולהעניק להם מעט ממה שקיבלתי בלמרחב, הזדמנות להטמיע תהליכי עבודה ותפיסות טיפוליות בקרב הצוות שלי וכמובן ולעלות על סדר היום ברשות את נושא הצעירים בסיכון. החיבור בין הידע המקצועי שיש ברשותי יחד עם ניסיון החיים שלי מעניק לי המון ביטחון ותחושה של משמעות בעבודה.
איזה מסר היית רוצה להעביר לצעירי למרחב המתחילים את התכנית?
משערת שלמרחב עברה המון שינויים בשנים האחרונות ואין לי ספק שהיא רק הולכת ומשתבחת לכן המלצתי לצעירים הנוכחיים,להיות נוכחים ופעילים בתהליכים שהם עוברים, ולא רק ברמה הקונקרטית של נוכחות פיזית במפגשים השונים. לזהות את ההזדמנות שנקרתה בדרכם ולאפשר לעצמם לשאול שאלות, להישען, להיעזר, להתלבט, להתבונן פנימיה, להתנסות, להעז וליהנות כי יוצאים למרחב מהר יותר ממה שחושבים.