אליאור ביטון

למרחב בשבילי…

זה הדבר הכי קרוב לבית ולמשפחה. זו לא קלישאה. אין באמת דבר שיכול להחליף את המשפחה שלך. את הקרבה, הנאמנות, את הגב, את תחושת הביטחון, את האהבה ללא תנאים. אני חייתי הרבה זמן בלי כל אלו. "למרחב" תפסה מקום מסוים בתוך הואקום הזה. גם אם לא יכלה למלא את המקום הזה לחלוטין. התכנית מתאפיינת בתחושה של "בית" ו"משפחתיות" בזכות המבנה שלה ובזכות התכולה שלו. מבנה התכנית בבאר שבע הוא בית ככל בית בשכונה והבית מכיל בו אנשים מסורים, טובי לב, וחפצי מטרה.

יש מי שמסתפק בלהגיע למקום פעם בשבוע לשיחה אישית עם המלווה ויש מי שמגיע לשם יותר. הקסם של הבית הזה הוא באינטרקציות שנוצרות בו בין השיחות האישיות שמתקיימות בתכנית עם המלווים, ארוחות הצהריים, הישיבות וההמתנה בסלון, והשיחות שנוצרות בכל אזורי הבית עם מי שנוכח בו: צעירים בכל השלבים, מלווים, מזכירות, מנהל התכנית, מתנדבים ועוד. זו מעיין חממה ביתית, פתוחה ומאפשרת. חלק בלתי נפרד מהזהות שלי כיום.

איך הגעת ללמרחב? מה הזיכרון הראשון שלך מהתכנית?

ממש במקרה. פניתי למנהלת של מכון סאמיט (מכון האחראי על השמה של ילדים במשפחות אומנה). רציתי לעניין אותה בשיתופי פעולה עם עמותה שהתנדבתי בה כשהשתחררתי ובמקביל היא הציעה לי להיכנס לתכנית.

הזיכרון הראשון שלי מהתכנית הוא המיון לתכנית. לא היה לי מושג כמה הבית הזה יהיה משמעותי עבורי. לא היה לי מושג איך התכנית הזו אמורה לעזור לי וגם לא האמנתי שיש לה אפשרות פרקטית לעשות זאת. אני זוכר בעיקר את הסקרנות.

איזו חוויה משמעותית אתה זוכר מהתקופה ?

סמינר שלב ג' בחוף דור. היה מעניין לפגוש המון צעירים וצעירות מכל הארץ וליצור קשרים חדשים.

מה קיבלת מהתהליך בלמרחב?

קודם כל חשוב לי לומר בעדינות שהגעתי לתכנית עייף נפשית מהמציאות ההישרדותית. לא שיתפתי את זה בהתחלה עם מישהו בתכנית והעמדתי פנים שהכל בסדר איתי. לא ידעתי שמטרת התכנית היא לסייע לי בדיוק במקומות שגרמו לי לייאוש.

אחרי 4 שנים בתכנית אני יכול להגיד שהתכנית ייצבה אותי ונתנה לי יותר אמון באנשים. יש לי הערכה מיוחדת ואמון באוזן קשבת של בן אדם. ברגע שהרגשתי והפנמתי שיש מאחורי "גב" היה לי יותר ביטחון לקבל החלטות. החרדות שלי התמתנו ויכולתי להתפנות נפשית לנסות לעצב את החיים שלי ולבחור בדרכים שרציתי בהן. קשה להמחיש לאחרים את התכנית ואת מה שהיא נותנת. הדברים שהשגתי זו תוצאה פרקטית של תכנית שקונה את האמון של הצעירים שנקלטים בה ומאפשרת להם פניות נפשית להתעסק בשאיפות שלהם ולא רק להיות טרודים בצרכים הבסיסיים ביותר.

איפה אתה היום (גיל, מצב משפחתי , מה עושה בחיים)?

בן 29. מסיים בימים אלו התמחות בפרקליטות המדינה.

איזה מסר היית רוצה להעביר לצעירי  למרחב  המתחילים את התכנית?

תשתמשו בכל מה שיש לתכנית להציע לכם. נכנסתי לתכנית שנה לאחר השחרור שלי. אני מסתכל על הצעירים שמתחילים את התהליך בגיל 17 ומקנא בהם. אני חושב שאם הייתי מתחיל כבר אז להשתלב בתכנית הייתי חווה את המעבר החד לחיים עצמאיים הרבה יותר בטוח ולא מאיים. הייתי יכול לחוות את המעבר הזה דומה יותר לכל בן גילי. התכנית היא מתנה לכל צעיר שנקלט בה. בעולם שוויוני ומתוקן זו לא אמורה להיות מתנה אלא זכות. "למרחב" מאפשרת לכם להיות שווים כמו חבריכם לכיתה ולהרגיש שאתם לא לבד במסע הזה של ההתבגרות והיציאה לחיים עצמאיים. התכנית קולטת צעירים איכותיים שרוצים לקבל ממנה סיוע במעבר הזה. תשתמשו בעזרה הזו ואל תתביישו להציף רגשות, לשאול ולחקור – התכנית הזו היא בשבילכם.