מיכאל בק, בוגר "למרחב", לומד בבצלאל אמנות פלסטית, פיסול, ציור ורישום ועדיין מתלבט בנוגע לכיוון אליו הוא רוצה להמשיך באמנות. "זה דבר מאד דינמי ומשתנה", הוא אומר. "מגיל 5 הייתי בפנימיות וזו בעצם נקודת הפתיחה והאחיזה שלי וזה נתן לי כוחות להמשיך קדימה, גם עם כל המשברים שהיו לי בבית. בצבא הייתי מפיק מולטימדיה ונכנסתי לעניין הווידאו. לפני זה בבי"ס למדתי עיצוב גרפי. אמנם העניין באמנות היה נוכח כל החיים שלי אבל דווקא "למרחב" חיזק אצלי את הרצון להמשיך בכיוון הזה – אין לי הורים ואין לי בית ואני רואה את "למרחב" כבית שלי – העבודה עם המלווה שלי, התמיכה והליווי שקיבלתי דחפו אותי לעשות מכינה, לבדוק כיוון אחר (אדריכלות) וכשזה לא הצליח הלכתי לכיוון אמנות וכרגע אני אוהב את הבחירה שעשיתי. אני בהחלט מרגיש ש"למרחב" כיוון אותי – איך שולה אומרת? שלכל צעיר היא מתאימה חליפה כפי שהוא צריך –זה הכי זה מבחינתי. קיבלתי את החליפה המתאימה בשבילי.
בצלאל: ב"בצלאל" יש לי הרגשה ביתית, סביבה תומכת, פתוחה וחופשיה להתנסות ולעשות. נוח לי להתנסות בסוגי אמנות שונים, להתייעץ וליצור תוך כדי חופש כמעט מוחלט. בתרגיל הכניסה לבצלאל התייחסתי לחברה הישראלית שהיא מורכבת ומגוונת וזה נושא שמאד מעניין אותי. אני רואה את העתיד שלי בתחום האמנות והחינוך. הייתי רוצה לשלב את אמנות בפנימיות – כדי שהאמנות תגיע לכל מקום. יש תפיסה שאמנות זה משהו רק למעמד שיכול להרשות לעצמו וזה לא ככה. זה לא צריך להיות ככה. אני מרגיש את זה כי אני בעצם, משם. לי היתה את העזרה אבל יש כאלה שאין ולא תהיה להם את העזרה הזו. לא לכולם יש את "למרחב" ולכן הייתי רוצה לעזור למי שמתעניין באמנות כן להגיע, להתנסות וליצור, גם אם הוא או היא מגיעים ממקום שכביכול לא נותן הזדמנויות או מכוון לתחום האמנות.
השראה: אריה ארוך הוא אמן ישראלי מאד מוכר. את העבודות שלו אני אוהב כי הוא מתעסק כמוני עם מוטיב הבית. הוא עבר המון מקומות וברגע שהגיע למקום חדש הוא מצא חומרים מקומיים והתחיל להתנסות וליצור איתם תוך כדי התעסקות בשאלה מה זה בית בשבילו. יש לו יצירה בשם "בית אדום" ואני עשיתי יצירה אבסטרקטית קצת דומה כשאני מתייחס יותר לאלימות בבית וקראתי לעבודה "בית אדום-שחור".
את העבודות של מיכאל ניתן לראות באתר שלו.
