ההזדקקות של בני נוער בישראל לשירותיהם של מוסדות החינוך הפנימיתיים לא זו בלבד שאינה מצטמצמת, אלא הולכת וגדלה. תופעה זו קשורה בעובדה שרוב "הנושרים" מבתי הספר העל-יסודיים בארץ בשנים האחרונות הם נערים ונערות עולים.
הן בארץ והן בארצות הגירה אחרות הוכח ש"בני מהגרים" נזקקים להסדרים של לימודים מחוץ לבית. הזדקקות זו מועצמת, משום שלמעלה מעשרה אחוזים מכלל הילדים בארץ הם עולים חדשים, ומשום שרובם מוגדרים, ביחד עם כשליש מאוכלוסיית הילדים בישראל, כמצויים מתחת לקו העוני.
בנוסף לכך, השינויים החברתיים והכלכליים בישראל בשנים האחרונות הובילו להתרוששותן היחסית והמוחלטת של משפחות רבות, וכתוצאה מכך לחסך השכלתי של ילדיהן. בשל הקיצוץ בתקציבים מתקשות מערכות הרווחה והחינוך בקהילות, במיוחד באזורי הפריפריה, להתמודד עם מציאות זו, ובעקבות זאת אנו עדים לנשירה מלימודים, להעמקה בעזובה ובפשיעה של צעירים.
בנסיבות אלה החינוך הפנימייתי הוא רשת ביטחון חיונית המסוגלת להתמודד ביעילות עם מכשלות המציאות, והיא אכן קולטת בעיקר בני נוער ותיקים ועולים המצויים על סף נשירה ממערכת החינוך, לצד כאלה הזקוקים או בוחרים בחינוך פנימייתי.
כדי לעזור לצעירים אלה להתמודד עם האתגרים הרבים, בספטמבר יצאה "למרחב" למיזם משותף "מעבר לעצמאות", של תהליך ליווי של צעירים חסרי עורף משפחתי בכיתה י"ב, העומדים לפני סיום מסגרת פנימייתית. הליווי מתקיים באמצעות סטודנטים בתוך מסגרות של מנהל לחינוך התיישבותי כשבשלב ראשון רץ הפרוייקט ב-3 פנימיות: הכפר הירוק ע"ש לוי אשכול, כפר הנוער ויצ"ו נהלל וויצ"ו ניר העמק.