ליווי אוכלוסיה חרדית

בכל שנה, מאות צעירים ללא עורף משפחתי, המגיעים לגיל 18, עוזבים את הפנימיות ומשפחות האומנה ונפלטים ממערכת הרווחה. ללא עזרה וליווי, לצעירים אלו סיכויים נמוכים ביותר להגשים את הפוטנציאל הטמון בהם ולשבור את תקרת הזכוכית של מעגל העוני בישראל.

רקע

מציאותה של תופעה זו במגזר הדתי חרדי, בהיקפים לא מבוטלים, נחשבת לחדשה יותר. התופעה כשלעצמה הייתה יכולה להישאר בגדר בעיה פנימית של המגזר (המשפחה או הקהילה), אך בפועל זה לא קורה, שכן אלו הנושרים והמורחקים מן המחנה ה"דתי חרדי", מגיעים אל המחנה האחר: ה"דתי לאומי" או ה"חילוני", והופכים להיות שם בעיה ואתגר חברתי לא פשוט. מדובר באוכלוסייה בלי יכולת התפרנסות עצמאית, בלי השכלה בסיסית פורמלית, בלי מקצוע ויכולת השתכרות ובלי מיומנויות בסיסיות כדי לשרוד ברחוב החילוני – שכן גם המשפחה מתנערת מהם בשלב זה ומשאירה אותם לבד במערכה ובהתמודדות עם הסביבה החדשה.

כשמדובר בצעירות חרדיות, הבעיה אף מורכבת יותר, שכן צעירות נמצאות בסיכון גבוה לחשיפה למצוקה בשל מעמדן במשפחה ובחברה, משברי גיל ההתבגרות וקשיים בזהותן המינית. בין מאפייני התנהגותן ניתן לציין את הנטייה להרס עצמי וסכנת הידרדרות חברתית לעבריינות או לזנות. חלק מן הנערות והצעירות המנותקות חוו אירועים טראומתיים-נפשיים, רגשיים וחברתיים כגון תקיפה מינית, אלימות במשפחה ומחוצה לה, נשירה ממסגרות לימודים או תעסוקה, בריחה מהבית, התחברות לקבוצות עברייניות ועוד.

מזה כשנה מפעילה עמותת "למרחב" פרויקט ליווי לצעירות חרדיות בגילאי 18-24 ללא עורף משפחתי, בוגרות הוסטל "ניגונים" שבירושלים. בגיל 18 מסיימות הצעירות את התהליך בהוסטל וצריכות לחזור לקהילה ולאותו מקום בעייתי שממנו הן הגיעו להוסטל, או לחלופין, להסתדר בכוחות עצמן. האתגר המרכזי במצב זה הוא שיש מעט מאד מסגרות הכשרה ולימודים שמכוונות לאוכלוסייה של צעירות חרדיות, כשרוב המסגרות עוסקות בנערות, ורוב הפתרונות מכוונים לצרכים בסיסיים כגון  דיור, אבל לא כוללים ליווי. עם זיהוי  הצורך שנוצר, עמותת "למרחב" התחילה בתהליך ליווי צעירות אלה תוך כדי התחשבות במאפיינים הייחודיים שלהן.

מטרת הפרויקט

מטרת הפרויקט היא מתן מעטפת ליווי אישי המותאמת לצעירות חרדיות בנות 18-24 , צעירות  שחסרים להן גורמי תמיכה שילוו אותן בדרכן לחיים בוגרים, תוך כדי הובלה לעצמאות, הכוונה ללימודים, לתעסוקה, לכישורים חברתיים ולהקמת בית בישראל.

לכל צעירה נבנתה תכנית אישית, על פי צרכיה, שכוללת תכנית תעסוקה, לימודים, טיפול רגשי, קשר משפחתי, כישורי חיים, עיסוק בשידוכים, התנהלות כלכלית, תרבות פנאי, צריכת שירותים קהילתיים (בנק, קופות חולים, מוסדות ממשלה), מיצוי זכויות, טיפול ותחזוקת בית, אכילה בריאה.

גם הצעירות וגם המשפחות שעדיין בתמונה הביעו רצון שהליווי ייעשה ע"י דמות חרדית  והמלווה של הצעירות היא יועצת חינוכית מהמגזר החרדי שמבינה את האתגרים, הדרכים, והדקויות של עבודה עם המגזר החרדי. המטרה המרכזית היא להכין את הצעירות לחיים עצמאיים בין אם מדובר בשירות, לימודים או תעסוקה כשהמטרות מאד שונות מצעירה לצעירה. בנוסף, יש החלק של לפגוש אותן, לדבר, לשתף, להכיל, לתת זווית ראייה נוספת.

כרגע אני מלווה 4 צעירות שנמצאות בדירת ההוסטל, מספרת פסיה, אלו בנות שעברו הרבה תחנות עד שהגיעו לשם. לכל אחת יש את הסיפור שלה ובד"כ זה סיפור משפחתי מורכב או בנות שנשרו ממערכת החינוך ולא מצאו את מקומן בקהילה.  יש קשר עם המשפחות אבל רובן לא מעורבות בקבלת החלטות.

פסיה מספרת שהמטרה המרכזית היא להכין את הצעירות לחיים עצמאיים. בין אם מדובר בשירות, לימודים, תעסוקה, והמטרות מאד שונות מאחת לאחת. בנוסף, יש את החלק של לפגוש אותן, לדבר, לשתף, להכיל, לתת זווית ראייה נוספת – מוצאים יחד את המטרה והיעדים.
בעבר, מספרת פסיה, רוב הבנות של בית יעקב סיימו תיכון והלכו ללמוד בסמינרים לבנות דתיות – חינוך, עיצוב גרפי וכדומה. ולכן תמיד היה מענה, כי הן ממשיכות במסגרת של בית יעקב. גם אם היא לא מתאימה להמשיך מוצאים לה מסגרת. כיום, בנות מסיימות תיכון ולא מוצאות את עצמן. בחורי ישיבה יצאו מהישיבה בלי השכלה או הכשרה ולכן נפתחו הרבה מענים בשבילם ובשביל בנות חרדיות לא.